בלוג פריקה

חברים 'מתוקים' שלישי שמח😁
החלטתי, ברשותכם😊 שבפוסט של היום אני פשוט רוצה לפרוק…
בכל שבוע אני מעלה פה נקודות, טיפים ועצות שיכולים לתת מוטיבציה להמשך או לעזור בלשנות דברים קטנים שיתרמו למכלול הגדול…
בכל שבוע אני בוחרת משהו אחד שנראה לי נכון.
והשבוע הרגשתי שאני לא יכולה להתעלם מהיום שחוויתי אתמול… ושהפריקה היא הדבר הקטן שיתרום לי מאוד!
בעיניי אנשים אחרים אני מצטיירת כאדם שמח תמידית , מלאה באופטימיות ושמחת חיים- מה שנכון. אני בהחלט יכולה להגדיר את עצמי כזו- אבל אני גם בן אדם אנושי כמו כולם!- גם עליי עוברים רגעים וסיטואציות שבהם אני פחות מחייכת לרגע או מתוסכלת וזה בסדר , כזו אני- לא מושלמת😊
בתקופה האחרונה חשתי המון עירבול פנימי.
אחד כזה שלא ברור ממה נוצר , שמכניס תהיות, שגורם חוסר שקט ומנוח, , שלא ניתן לתרגמו למילים אך כמובן שלא נותנים לו את הבמה וממשיכים כי בסך הכל- הכל טוב , יש המון דברים טובים…
ובכל זאת לסוכר חלק בלתי נפרד והוא מושפע מכל פיפס קטן שאנו חווים (כל פעם זה מכה בי מחדש ומוכיח את עצמו)…
אז עם המצב הסוכר מעורער וזה ממש לא תורם לאווירה (בלשון המעטה).
אתמול הייתי בבדיקת עיניים שגרתית- שפעם ראשונה הביאה איתה לחץ מקדים, לא יודעת הייתה לי מן תחושה כזו- בשנה האחרונה ניסיתי מיני תהליכים על גופי , אומנם למטרה טובה , אך עדיין הם שינו הרבה איזון בחיי לצורך עלייה לטובה…
ואז נכנסתי לרופא והוא שלח אותי לצילום מיוחד (אחד כזה שכבר ביצעתי בעבר). והכל בסדר זה עוד לא אומר שום דבר…אבל אני פשוט
נשברתי! התפרקתי!
לא עמדתי בזה!…
כל התקופה הלא קלה הזו עבורי, כל הקונפליקטים הפנימיים של האם זה נכון עבורי או לא (מיני דברים שקורים בחיי), כל המחשבות וביניהן גם על הסוכרת וכמה היא מכה כל פעם בפנים, למרות שאנחנו כבר מכירות ואני יודעת מה עושים. מחשבות על העתיד, על למה דווקא לי, על אין לי כוח להמשיך לדאוג כל החיים ולהרגיש במלחמה (אני שונאת מלחמה!)…
ובתוך כל הברדק גם הקונפליקט של "היי אבל אני חזקה ואופטימית ולא באמת מרגישה לוחמת וברור לי שזה רק משברון קטן , אז למה אני בכל זאת כל כך הרוסה ומתוסכלת?!!!"
ואז בעלי הנחמד החליט לקחת אותי לארוחה במקום לעבודה כדי לשפר ת'אווירה.
וישבתי שם מול הים כשאמיתי-רע לי בנשמה…
הסתכלתי מסביב וראיתי אנשים, אוכלים, שותים , מחייכים- וברור לי שאף פעם אין לדעת איזה סוד קטן הם מסתירים- אבל הם ממשיכים והם נהנים- כנראה שכמוני כמוהם😊
וזו המעלה שלנו כאנשים- לא להדחיק, אלא להבין שיש רגעים של משברים , אבל כמה כייף שהשמש זורחת, הים ברקע ויש בנו את היכולת לשבת באותו הרגע ולהנות ולחוות ובאמת פיזית להרגיש טוב! ולראות קדימה ולא לוותר…
ופתאום הלב מתמלא והאנרגיה חוזרת ואיתה ההבנה שאני לא נשברת!- שכן אני חייבת וגם אוהבת לבכות לפעמים על מר גורלי (שזה הגיוני יש בי צד פולני😜), אבל מהמקומות הנמוכים שלי- משם אני מקבלת את הכוחות לצמוח למעלה ולחזור למוטב, כי כשרואים אותי מחייכת – זה באמת מכל הנשמה- והסוד שלי הקטן הוא לא סוד כלל וכלל!
יש לי סוכרת ואני חיה איתה בגאווה, הרי אחרי הכל, יש לי דברים אחרים שמכבידים כמו לכל בנאדם ולא פייר שאני אפיל זאת רק עליה כל הזמן.
כן היא לפעמים מאתגרת , אבל סך הכל אני לגמריי מסתדרת ולא נותנת לה להוריד אותי, אלא לחזק אותי ולחיות חיים שלמים וטובים.
אלה בדיוק רגעי חשבון הנפש הקטנים שלי עם עצמי.
הרגעים שפתאום אני סומכת על עצמי ויודעת מי אני ומחזירה אותי למסלול הרבה יותר יציבה וחדה…
רגעים כאלה הם לא חולשה הם דבר מבורך, מהצד הם נראים קשים נורא, אבל אנחנו כל כך צריכים אותם!
לכל מי שהגיע לשורה הזו של הפוסט – תודה! תודה שקראתם ונתתם לי מקום לרוקן כל שעל ליבי ולהתחיל היום את היום כנמרה😁❤
• בתמונה תוצאת a1c ממש בסוף הבדיקות עיניים- עוד רגע של הורדת פרפקציוניזם והבנה שתמיד יש אור בקצה המנהרה😜…
מוזמנים לשתף אותי אם בא לכם, באיך אתם מרגישים היום בבוקר😁 בעמוד הפייסבוק "סוכרת בגישה אחרת" או באינסטגרם yaararaz
המשך שבוע נפלא😊

סרטון תודה על הבלוג הזה: