בלוג שמוקדש כולו לבני הנוער והזדהותי איתם

חברים שלישי שמח😁.
הפוסט הבא מוקדש לבני הנוער הסכרתיים, כאות הזדהות וצידה לדרך😊 .
נוער יקר אני מבינה אתכם!
אתם נמצאים בשלב מאוד לא פשוט.
מצד אחד אתם בוגרים ומבינים. יודעים להסתדר ועם זאת, עדיין תחת השגחת הורים, מסגרות.
אתם במקום בחיים שבו אמור להיות כל כך טוב וכייפי. מלא בחוויות והתנסויות חדשות. בעצמאות ושאיפות…
ומצד שני באותה נשימה, אתם נמצאים במקום מבלבל, עמוס במחשבות ברצונות, בתקלים חברתיים שלא מקלים על החיים, בתחושות שאתם יכולים להתמודד עם כל אתגר לבד, אבל גם צריכים את הכלים הנכונים , שאותם אין לכם, ולא תמיד מצליחים למצוא אותם אצל הקרובים (וזה כמובן אם החלטתם בכלל לדבר עם מישהו…).
ומשם מגיעה תחושת התסכול "שאף אחד לא מבין אותי"!
ו"כלום לא יעזור",
"הכל כל כך כבד ומסובך".
אולי זה יעבור יום אחד מעצמו…
זה ממש חלק קטן.
יש עוד המון שלא נגענו בו, כמו לעמוד בציפיות של הלימודים וההורים, כמו הורמונים!- הליכים טבעיים שקורים לנו בגוף בגיל הזה שמשבשים אותנו ואין לנו איך לשלוט בהם, אלא ללמוד להתמודד איתם…
ולכל התיק הכבד הזה, צריך עכשיו להכניס גם את הסכרת…
אבל אין לה מקום!!!!!
התיק ממש עמוס ועוד משהו קטן שייכנס , התיק יתפוצץ ויהיה בלתי אפשרי להרים אותוו!!
אז אנחנו מבינים שכדי להקל על הכתפיים. משהו צריך לצאת מהתיק.
מחשבה הגיונית:
להוריד את הדבר הכבד ביותר!
תשובה מנצחת:
סכרת!
פשוט מאוד, הרבה יותר חשוב לי כרגע לדאוג לדברים אחרים.
להיות חברתית במקום טוב, כי אני חייב להוכיח לעצמי שהסכרת לא תשפיע על יכולותיי או מעמדי, היא לא תהיה מי שאני!
אז היא תהיה בצד לרגע, אגע בה בהמשך (רק המשך זה לא זמן מוגדר, אבל לא חשוב…😜).
גם ככה אין לי כוח אליה. וואלה זה גם לא כייף חיים להתעסק בה, להזריק ולספור פחמימה- מי סופר פחמימה בגיל כזה?!
את מי זה מעניין?
"אז סבבה אני אזריק מלא ואוכל מה שבא לי כמו כולם ויהיה בסדר"…
אבל זה לא בסדר!- כי הסוכר גבוה ונמוך ואני לא מבין מה קורה לי בגוף.
מרגיש לא טוב, למרות שזה גם תירוץ נהדר להישאר בבית במיטה😊.
וההורים דואגים, אז הם מלחיצים. ואם זה לא עוזר אז הם עוברים לסוג של "פיתויים":
"כשתתאזן תקבל…"
או
" אם לא תתאזן לא תקבל…"
שוזה טוב ויפה , לפעמים קצת מדרבן. אבל סורי לא תופס!
למה?
כי פשוט קשה!
קשה להסביר במילים את מה שאנו חווים!
וגם אם ננסה זה לא בטוח יילך ויישמע כפי שרצינו.
כי כאלה אנחנו, מבולבלים קצת בעצמנו. וזה גדול עלינו.
ולמרות הכל- חכמים מאוד!
ומבינים.
ואז מחליטים 'לקחת את עצמנו בידיים'.
ולפנות תא קטן בתיק העמוס ןלהכניס את הסכרת לחיינו.
וזה אומר – להוסיף עוד קצת אחריות וקושי.
לא פשוט, אבל ככה צריך… ולפעמים עושים דברים כי אין ברירה.
וגם שם נכנסים למערבולת מסחררת שקשה לצאת ממנה…
כי כשהכל קצת לא מאוזן בחיינו- איך נצליח גם עם הסכרת????
וברגע הזה שנייה תעצרו!
תנשמו ותבינו:
אנחנו בני אדם.
ברור שקשה לנו לשלוט על הכל שיהיה מושלם.
אפילו ראש הממשלה לא היה מסתדר עם לא היו את כל השרים תחתיו, שיעזרו ויתנו תמיכה.
אם אתם באמת רוצים לקחת חלק בחיים שלכם ובסכרת שלכם, כי היא שם וזאת עובדה אז בואו ננסה לקבל אותה לאט ובהדרגה.
קחו רגע להסתכל מהצד על עצמכם , תיעזרו בעוד מישהו קרוב אם צריך.
ונסו להבין ,
איזו נקודה ביום שלכם היא הנקודה הקריטית ביותר?
שאם תתנו לה תשומת לב, היא תשפיע לטובה על כל המכלול?
זו לפעמים יכולה להיות נקודה שלא קשורה באופן ישיר לסכרת.
כל נקודה היא טובה ומבורכת.
כי היא קריטית עבורכם.
ואתם צריכים לייצר לעצמכם רוגע, כדי להנות מהתקופה הזו וכדי לצלוח אותה ב'הכי טוב שלכם'!
אם כבר קראתם עד פה…
תזרמו על עוד דקה מזמנכם וחשבו על הנקודה שלכם.
שינוי מתחיל עכשיו בלי תירוצים והוא קורה לאט. אז היו סובלניים כלפיו😊❤.
שיהיה המשך שבוע נפלא.
ומי שרוצה אני כאן עבורכם לכל שאלה או שיתוף, עם המון אהבה❤.
מוזמנים לפנות אליי בשמחה😊
(גם אתם ההורים).
נתראה שבוע הבא…