כמה אנחנו קשובים לגופנו?
שלישי שמח חברים😁
כמה אנחנו באמת קשובים לגופנו? ויודעים לעצור כשצריך?
אני חושבת שלשאלה הזו יהיו המון קופצים שיגידו בפה מלא: "אני לגמריי קשוב – עושה רק מה שטוב ונכון לי…"
וכמובן שיהיו כאלו שידעו גם לומר אחרת.
אז קודם כל ברצוני לעשות פה הפרדה.
יש את מה שטוב לנו באותו רגע או באותה הסיטואציה (מה שטוב לנו לנפש, או מה שייתן לנו להרגיש טוב עם עצמנו), שזה אחלה. אבל לא בהכרח מה שנכון למצב ובטח לא לגוף…
ויש את מה נכון לגוף באותו הרגע- ודווקא החלק הזה , הרבה פעמים מתנגש עם הרצון הפנימי שלנו ואף יכול לבאס אותנו קצת.
אנו נתקלים בהרבה מצבים של קוהפליקטים כאלה בחיינו בתחומים שונים וגם בתחום הסוכרת- שהוא הקריטי לנו בפוסט זה😊.
רוצה לשתף אתכם בסיפור אישי שהביא אותי לרשום את הפוסט היום:
פעם בשבוע אני הולכת לאימוני נינג'ה.
זה מאתגר אותי ובעיקר מפליא אותי כל פעם מחדש למה הגוף מסוגל💪.
בהנאה הזו יש סיכונים. שאני מודעת אליהם , אבל איך המוח שלנו חושב: " לי זה לא יקרה".
או
"כשנגיע לגשר נחצה…"
אז הנה זה קרה גם לי!
אתמול באימון באחד התרגילים נפתח לי העור בכף היד (בתמונה כבר חבוש ואסטטי למראה😁).
באותו הרגע יכולתי לבחור לנוח עם היד או להמשיך להתאמן – כי הרי זה מאוד מקובל להיפצע ולהמשיך – the" show must go on"…
היה לי ברור והחלטתי חד משמעית שאני עוצרת!
מסיבה מאוד פשוטה וקריטית עבורי-
אני סכרתית ולא אקח שום סיכון שהיד שלי תזדהם!
שום דבר לא שווה את הבריאות שלנו. גם אם לפעמים מרגיש לנו שאנו מסוגלים.
אסור שהפלז'ר הרגעי שלנו יבוא על חשבון עתיד ורוד וטוב עבורנו!
חברים תמיד תסתכלו קדימה אפילו בצעד אחד.
תשאפו תראו מטרות ותבינו- הגוף הוא הכלי המביא אותנו לשם. אם לא נדאג לו ונחזק אותו- הוא יתנהל כמו אוטו שהדלק נגמר.
וכשאתם נתקלים בקונפליקטיים של בין הגוף לנפש. תמיד תזכרו- שהצד שעושה לנו טיפה פחות שמח, נוח או נעים באותו הרגע. אולי דווקא הוא הבחירה הנכונה לגופנו😊.
שיהיה המשך שבוע נפלא עם בחירות נכונות לנו…
(ואם דאגתם לשלומי😊 היד עדיין כואבת אבל משתפרת)…
מוזמנים לשתף פה גם עם מקרים שלכם😁
נתראה פה שבוע הבא באותו היום…
(יכולים לעקוב אחריי גם באינסטגרם- yaara raz או בעמוד הפייסבוק 'סוכרת בגישה אחרת').